מבוא
1. בפניי בקשת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הנושה"), הכוללת תצהיר מטעם הנושה, לשם תמיכת בקשת הנושה למתן צו כינוס, במסגרתה עותר הנושה כי בית המשפט יחדש את הדיון בבקשת הנושה למתן צו כינוס, לאחר שזו נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 04/04/11 (להלן: "החלטה מיום 04/04/11"), וייעתר לבקשה למתן צו כינוס, וזאת בהסתמך על התצהיר שצורף.
הנושה צירף לבקשה העתק החלטת בית המשפט העליון מיום 17/04/11, לפיה דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, שהגיש מר סלמאן גאנם (להלן: "החייב") כנגד ההחלטה שאפשרה את המצאת התראת פשיטת הרגל לחייב.
הנושה טוען, כי בית משפט לא מצא לנכון לתת לנושה צו כינוס, אך בשל העובדה שלבקשת הנושה לא צורף תצהיר, שיאשר כי החוב, כולו או חלקו, לא שולם מאז משלוח ההתראה, כאשר כל יתר טענות החייב נדחו אחת לאחת, הן במסגרת החלטה בדבר המצאת פשיטת הרגל וכן בהחלטה מיום 04/04/11.
לטענת הנושה, המדובר בטענה פורמאלית גרידא, ואשר אף החייב לא האמין כי בית המשפט יתייחס אליה ויקבל אותה, לא הזכיר אותה ולו פעם אחת במהלך הדיון מיום 03/03/11 ובכל מקרה אין ולא הייתה מחלוקת כי החייב לא ביצע תשלום כלשהו ממועד התראת פשיטת הרגל, וחוב החייב עולה בהרבה על המינימום הדרוש למתן צו כינוס.
לפיכך טוען הנושה, כי על בית משפט לקבל את התצהיר שצורף לבקשה, להיענות לבקשה למתן צו כינוס, לאחר שגם הפגם הפורמאלי של היעדר תצהיר תוקן, ולחילופין, לאפשר המשך דיון בבקשה.
2. החייב מתנגד לבקשה. לטענתו, צירוף התצהיר, כאמור בסעיף 10 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), הינה דרישה מהותית וההחלטה מיום 04/04/11, שדחתה את הבקשה למתן צו כינוס, פסלה את ההליך שנקט הנושה וחסמה את דרכו להגיש בקשה נוספת לעיון מחדש.
בנסיבות אלה טוען החייב, כי היה על הנושה להסיג על החלטת בית המשפט, ככל שהיה מוצא לנכון, בפני הערכאה הערעורית, ואין לבית המשפט סמכות לרפא את מחדליו של הנושה.
עוד טוען החייב, כי אין זה צודק ונכון להיעתר לבקשתו של הנושה לעיון מחדש, לאחר חלוף זמן ניכר ממועד מתן ההחלטה ועד הגשת הבקשה לעיון מחדש, מבלי שנתקיימו נסיבות חדשות ומבלי שיתייחס הנושה עניינית להוראות ההחלטה מיום 04/04/11.
3. במסגרת תשובה שהגיש הנושה לבקשה ציין הנושה, כי בהתאם לסעיף 181 לפקודה, רשאי בית משפט הדן בתיק פשיטת רגל לעיין מחדש בכל צו שנתן, לרבות בפסק דין. בהקשר זה הפנה הנושה לע"א 673/69,
חיים ארגלזי (פושט רגל) נ' חיה אזולאי, עו"ד הנאמנת על נכסי החייב חיים ארגלזי, פ"ד כד(1), 624 (להלן: "עניין ארגלזי"). על כן טוען הנושה, כי אין הוא נזקק לערער על קביעת בית המשפט, אלא הוא זכאי לעתור בבקשה לעיון מחדש, ובפרט מקום שהומצא על ידו תצהיר.
4. הכנ"ר הביע דעתו, כי בבקשה לצו כינוס נפל פגם מהותי, בהיעדר תצהיר. עוד ציין הכנ"ר, כי אף לטעמו, לא ניתן בהיעדר תצהיר ליתן צו כינוס. יחד עם זאת, ולאחר שחל שינוי נסיבות מהותי, כאשר בית המשפט העליון אישר את מעשה פשיטת הרגל של החייב, דחה את טענות החייב לעניין ייפוי כוח והנושה דאג להגיש תצהיר, אם כי באיחור ניכר, מסורה לבית משפט הסמכות, מכוח סעיפים 178 ו-181 לפקודה, לדון מחדש בבקשת הנושה למתן צו כינוס, בלא צורך בהגשת בקשה מחודשת מצד הנושה.
דיון
5. הסעיף, אשר דן בסמכותו של בית המשפט לעיין מחדש בהחלטותיו, הינו סעיף 181 לפקודה, המורה כדלקמן:
"בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שניתן מכח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו".
סמכותו של בית משפט של פשיטת רגל לעיין מחדש בהחלטותיו, הינה רחבה באופן משמעותי מסמכותו של בית משפט הדן בעניינים אזרחיים אחרים. כך נקבע, בע"א 5000/92,
בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1), 830, על ידי כב' השופט לוין, כי לבית משפט של פשיטת רגל ישנה הסמכות לדון מחדש באופן מלא ויסודי בהחלטה אשר ניתנה במסגרת הליכי הפש"ר.
(בעניין זה ראה אף בש"א 13162/09,
יהויקים יוסף חדד נ' גבריאל דדון (פרסום נבו), 03/08/09).
עם זאת, השימוש בסמכות לדון מחדש בהחלטה שניתנה, ייעשה בזהירות רבה, וזאת בשל הסטייה מכלל הסופיות (ראה: לוין וגרוניס,
פשיטת רגל (מהדורה שלישית), בעמ' 40. בית המשפט העליון, בע"א 341/82,
בר דרור נ' כסיף, פ"ד לז(3) 729, קבע, כי החלטה בדבר חיוב בתשלומים ניתנת לעיון מחדש במסגרת סעיף 181 לפקודה, ואולם בכפוף לשינוי נסיבות. ובלשונו:
"
בקשה כזו לעיון מחודש יש לה מקום רק אם חל שינוי במצב או התבררה עובדה חדשה, שלא הובאה לידיעת בית המשפט בעת הדיון המקורי, ש'אחרת יהא בפניה משום שימוש לרעה בהליך משפטי' (ע"א 673/69 [1] הנ"ל, בעמ'
627)". (ראה עמ' 736 לפסק הדין).
בבש"א 2860/04,
רייך נ' הכונס הרשמי (פרסום נבו), 16/12/04, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של החייב לעיון מחדש בבקשה למתן צו הפטר, בקובעו כי: